כל אישה שנשואה זכאית למזונות על פי המשפט העברי, וזכות זו נשמרת כל עוד היא נשואה.
זכאותה של האישה למזונות אינה קשורה בכך האם היא עובדת או לא, אלא במעמדה המשפחתי וביכולתה הכלכלית של הבעל לספק את המזונות.
על פי המשפט העברי, זכאותה של האישה למזונות מסתמכת על מספר פרמטרים המבוססים על מציאות החיים המשפחתית:
מגורים משותפים: כמה זמן האישה מתקיימת בבית המשותף ומגדירה את מגוריה שם גם ישפיע על גובה המזונות שהיא זכאית לקבל.
ככל שהיא מתקיימת בבית עם בעלה, המזונות שהיא זכאית להם עשויים להיות גבוהים יותר.
בית המשפט, בהתבסס על הנתונים המוצגים, ישקול את כל הנתונים ויקבע את גובה המזונות שהאישה זכאית לקבל.
סוגיית המזונות עשויה להידון בפני בית משפט אזרחי או בית דין רבני, תלוי בסיבות ובמסגרת הדין המתאימה למקרה הספציפי.
בנוסף לתהליך הגירושין עצמו, חשוב לסדר גם את חלוקת הרכוש המשותף של הזוג. לפי הדין התורני,
רכוש שנצבר במהלך הנישואין יחולק בין בני הזוג בצורה שווה בעת הפרידה, למעט מקרים מסוימים שבהם מתאפשרת חלוקה שונה.
כמו כן, צריך לטפל בסעיפי משמורת הילדים ונושאי המזונות במהלך הליך הגירושין.
לסיכום, יש לזכור כי הליך הגירושין אינו מהלך פשוט ומכיל תהליכים מורכבים שחשוב לבצע בהתאם להלכה היהודית במדינת ישראל.
בשנים האחרונות ניתן לראות עלייה בכמות הדיונים המתנהלים בנושא משמורת ילדים במקרי גירושין.
זהו תחום רגיש ומורכב שמטרתו להביא להסכמים נוגעים לגידול ומשמרת הילדים.
אחת הסיבות לכך היא ההתערבות המתמדת של ההורים בחיי הילדים גם לאחר הגירושין.
המשפט מכיר חשיבות רבה לקשר ההורות ולהשפעתו על טובתם של הילדים, ולכן נראה תקווה להגעה להסכמים שיעמדו בקריטריונים אלו.
פסקי-דין והחלטות של בתי המשפט משפיעים גם על רמת ההבנה והשקיפות בנוגע למזונות ולזכויות הילדים במשמורת משותפת.
כך, לדוגמה, פסק הדין שקבע שוויון במזונות במשמורת משותפת הוא צעד המעיד על רצון ליצור שיוויון גם במקרים של משמורת משותפת.
מאבקי המשמורת מעוררים דיונים רבים במערכת המשפט ובקרב המומחים בתחום.
המאבקים האלה דורשים גישה רגישה ומקצועית, עם דגש על טובת הילדים והשיקולים הפסיכולוגיים
והחברתיים הרבים המשפיעים על ההחלטות בנושאים אלה.כלל ובכלל, ניתן להבחין בגישה שמעדיפה לפתור מאבקי גירושין
ומשמורת בדרך של הסכמים מלפני פסקי-דין, כך שהמשפחות יכולות להשפיע על תוצאותיהם בצורה יותר פעילה וברורה.